הריל ההוא עם הפסטה מסתובב לכם בראש מיום שלישי? שולחים לינק, ומקבלים מתכון בעברית שאפשר באמת לבשל ממנו.

אחד בשמורים באינסטגרם, אחד בצילום מסך מלפני חודשיים, אחד בוואטסאפ מאמא. ובשבע בערב, כשכולם רעבים, אף אחד מהם לא נמצא.
לא יוצאים מאינסטגרם בשביל זה. לחיצה אחת על שיתוף, וממשיכים לגלול.
גוללים בערב ונתקעים על ריל של שקשוקה ירוקה. או מוצאים את הדף ההוא בספר של אמא ומצלמים אותו.
כפתור השיתוף, FeedMe, וזהו. לא מעתיקים, לא מקלידים, לא פותחים כלום.
עד שסיימתם את הסטורי הבא, המתכון כבר כתוב. הודעה אחת, פחות מדקה.
ביום שישי הוא מחכה בעברית, בגרמים, מסודר לשלבים. בלי לחפש את הסרטון ולגלגל אחורה בכל פעם.
סבתא איטלקייה שמסבירה ראגו בלי כתוביות, בלוגרית מטקסס עם cups ופרנהייט, טיקטוק מבנגקוק. אצלכם זה יוצא בעברית, בגרמים ובמעלות שהתנור שלכם מכיר.

הידיים בבצק, נגמרה השמנת, והילדים שואלים מתי אוכלים. שואלים אותו כמו שהייתם שואלים חבר שעומד לידכם במטבח. הוא כבר יודע על איזה מתכון מדובר.
מכירים את זה שמנסים לפתוח את הטלפון עם המרפק? מצב בישול מציג שלב אחד בכל פעם, עם טיימר, עם הכמות המדויקת בלחיצה, ועם מסך שלא ננעל עד שהאוכל על השולחן.

הדברים הקטנים שהופכים אוסף סרטונים למטבח שבאמת מבשלים בו.

בסרטון היא אמרה "קצת קמח, בערך כוס". אצלכם כתוב 130 גרם. כל מה שנאמר, מסודר לשורות שאפשר לעמוד איתן מול המדף בסופר.

המתכון ל-4, אבל ההורים באים ופתאום אתם 9. משנים מספר אחד והכמויות מסתדרות לבד.

כמה סוכר זה היה? לוחצים על המילה בתוך השלב והכמות קופצת. בלי לגלול למעלה ולאבד את המקום.

בסופר, בלי המתכון פתוח ובלי לזכור אם היו 2 בצלים או 3. הרשימה כבר שם, בכמויות של הערב, מקובצת לפי מתכון.

ספר לארוחות שישי, ספר למה שהילדים באמת אוכלים, ספר לחג. במקום 200 מתכונים ברשימה אחת.

יום ראשון אחרי סוף שבוע כבד? קלוריות, חלבון, שומן ופחמימות למנה, מחושבים מהמצרכים עצמם.

בפעם השלישית שיניתם משהו ויצא מושלם? עורכים ושומרים. אמא רוצה את המתכון? שולחים קישור או PDF. זה שלכם עכשיו.

אין רעיון לארוחת ערב? מסננים חלבי, עד 30 דקות, ילדים, ומקבלים מה שישראלים אחרים כבר הביאו ל-FeedMe מהרילים שלהם.
למי שבישל פעם אחת מריל ולא חוזר אחורה. כל מה שהאפליקציה יודעת, בלי לספור.

כל אחד מהם היה ריל שמישהו ראה, שיתף ובישל השבוע. נטען חי מהמאגר.
על כל סרטון ציבורי מאינסטגרם, פייסבוק, יוטיוב וטיקטוק. אם אתם יכולים לפתוח אותו בלי להתחבר, גם אנחנו. תוכן פרטי או סגור לא נתמך, ולא ניגשים אליו.
לא. אין סיסמאות ואין גישה לחשבון. אתם שולחים לינק, אנחנו קוראים אותו. זה הכול.
כשהמתכון כתוב בתיאור או בתגובה של היוצר, כן. משם אנחנו קוראים. ריל שבו הכמויות נאמרות רק בדיבור לא יעבוד. ובכל מקרה, כמו עם מתכון ממחברת של חברה, עוברים על הכמויות פעם אחת לפני שמתחילים, במיוחד אם יש אלרגיות בבית.
המקור בכל שפה, המתכון תמיד בעברית. כוסות ואונקיות הופכות לגרמים, פרנהייט למעלות צלזיוס, ואף יחידה לועזית לא נשארת בשורת מצרך. בלי גוגל באמצע הבישול.
בדרך כלל פחות מדקה, וזה קורה ברקע. שולחים, חוזרים לגלול, ומקבלים הודעה כשהמתכון מוכן. אפשר גם לשלוח שלושה רילים ברצף בערב אחד.
כן, הכול. מצרך, כמות, שלב, כותרת, תמונה. גוררים שלבים לסדר אחר והקישור בין שלב למצרכים שלו מתעדכן לבד. גם אם פשוט מצאתם דרך טובה יותר בפעם השלישית שהכנתם.
לא. משנים את מספר המנות בראש המתכון וכל הכמויות מתעדכנות. גם רשימת הקניות יוצאת בכמות של הערב, לא בכמות שהיוצר בישל.
10 המתכונים הראשונים חינם, בלי כרטיס אשראי. FeedMe Plus הוא 199.90 ₪ לשנה (כ-16.66 ₪ לחודש) או 29.90 ₪ לחודש, עם 7 ימי ניסיון חינם. הוא פותח יבוא בלי הגבלה, ספרים בלי הגבלה, שף FeedMe, יבוא מתמונה, ערכים תזונתיים וייצוא ל-PDF. מצב בישול, רשימת קניות, מחשבון מנות ועריכה חינם תמיד. ההשוואה המלאה כאן.
הדף המוכתם ההוא מהמחברת, בכתב יד? מצלמים אותו, ו-FeedMe כותבת ממנו מתכון מסודר בעברית, בדיוק כמו מריל. סוף סוף יש לו גיבוי.
האפליקציה ממשיכה לעבוד. כל מה שייבאתם נשאר אצלכם, ואפשר לבשל, לערוך, לשתף ולהוסיף לרשימת הקניות כרגיל. מה שנעצר זה יבוא של מתכון חדש, וזה מה ש-FeedMe Plus פותח.
הריל הבא שתשמרו יכול להיות ארוחת הערב של מחר. פחות מדקה.